במדיטציה זו צריך רק לשבת. פשוט לשבת. הפשטות הגאונית שבישיבת המדיטציה, פשוט יושבים מוותרים על השליטה לא מתערבים במה שעולה לנו בראש,רק שמים לב למה שיש שם, אין "אמורים" ,"צריכים", "מותרים" או "אסורים", אנחנו פשוט עסוקים בגילוי מתוך חקרנות וסקרנות. לא נאחזים בדבר, לא נלחמים בדבר,בתודעתנו. לעיתים אנו נתונים לרודנות מכאובי הגוף בשעת המדיטציה, כשמופיע כאב, אי נוחות של הגוף, כשמשהו לא נעים קורה חייבים לסלק אותו, אנו לא יכולים לשאת את אי הנחת. כשיושבים במדיטציה יש דרישה אינסופית להתכוונן מבפנים ללא חוקים, כפי שבחיים ניתן לבחור באינסוף תגובות המתאימות לאותו המצב ולאו דווקא בתגובה האוטומטית.

ביום יום שלנו אנחנו מספרים לעצמנו מהם החיים, מייצרים ומריצים מחשבות , מסכמים חוויות לא באמת מתבוננים או בודקים מה קורה, בזמן המדיטציה  חוקרים ובודקים את המציאות, כשמסתכלים על מה שמתרחש המושגים טוב ורע לא עולים, לא רואים משהו קבוע , ההגדרות שלי על עצמי מקבלות אור אחר ולבטח ההגדרות על האחר. כשנשאלות שאלות העל- למה מדיטציה? מה קורה במדיטציה? מה מגלים מדיטציה? איך חיפוש ללא מטרה יביא לשיפור הסבל? הבקשה לשמור על קשב פתוח-לשבת במדיטציה גם שאני באי נחת, בהלוך נפש כזה אפשר ללמוד איך הנפש עובדת, משום שבדר"כ כשרע לי הדבר האחרון שאני רוצה זה לחקור ולהסתכל על מה שרע לי.